למי שלא היה נוכח כאן בעולמנו כישות תבונית, לפני כניסתה של רשת האינטרנט לחיינו, לא יבין מדוע המצב שבו אנחנו נמצאים היום הוא מצב בלתי רגיל ובלתי שגרתי עבור משתמשי המחשב הוותיקים יותר. ובמה מתבטא יותר מכל ההבדל העצום בין עידן טרום האינטרנט לעידן של היום? בשני מובנים: אובדן הפרטיות ונגישות המידע.
מצד אחד, הצד 'הטוב' של מהפכת האינטרנט, אין כיום כמעט שום מידע שאי אפשר לאתר דרך האינטרנט. אנשים רבים אומרים שהכל קיים ברשת, והם צודקים די בגדול. הרי כל דבר וכל עניין שתקישו במנוע החיפוש המועדף עליכם, בין אם באנגלית או בעברית, כנראה יתגלה לכם ובכמויות אדירות.
בעבר, כל זה לא היה. אדם שרצה ללמוד על נושא מסוים היה צריך לברר עליו בספרים, לשבת שעות בספריה, לחפש ולאתר את המקורות המהימנים ואולי לשאול איש מקצוע שמבין בתחום. היום, לא צריך את כל זה. במרחק הקלדות ספורות במחשב, אפשר לדעת הכל מהכל. והכל מתועד.
הרשת היא מאגר המידע הגדול ביותר בעולם, כנראה, כיום. הוא גם מאגר המידע הנגיש ביותר שיש היום. אבל יחד עם היתרון הגדול הזה, מגיע החיסרון, בדמות אובדן הפרטיות, ויחד איתו - אובדן היכולת 'לסנן' מידע מאנשים שלא רוצים או לא אמורים להיחשף אליו. ולכן, יש צורך בחסימת אתרים.
כאמור, חופש המידע באינטרנט הוא אחד הדברים האדירים שיש לנו כיום, אבל הוא מביא איתו גם בעיות. בתחילה הייתה זו הסכנה שבחשיפה לתכנים אלימים ופורנוגרפיים ללא שום שליטה - רק להקיש את כתובת האתר והנה הכל נמצא מולך - והיום, לצד הבעיה הקשה הזו, גם פרטי המשתמש נחשפים בלי הפסקה ברשתות החברתיות ובפלטפורמות אחרות.
ומה אם אדם מסוים מעוניין להשתמש ברשת, אך לא רוצה להיחשף, אפילו בטעות, לתכנים שאינם ראויים בעיניו? ומה אם הוא רוצה להשתמש בתוכנות שונות ברשת, מבלי שייחשפו פרטיו, אם לגולשים אחרים או לבעלי האתר? לצערנו, בבסיס הפעילות של הרשת, אותו משתמש יכול להמשיך לרצות. זה פשוט לא קורה.
אבל, ישנו פיתרון לכך: תוכנות מסוימות, אשר חוסמות אתרים מפני כניסה, על פי בקשת הגולש או על פי הגדרות שנקבעו מראש. כיום ישנה גם ספקית אינטרנט בישראל, רימון שמה, אשר בה אנשי החברה פשוט בוחנים את האתרים אליהם נכנסים הגולשים שלה, ובודקים את התכנים של האתר לפני שהגולש נכנס.
בהתאם לתכנים שנמצאים באתר, יכולה התוכנה ויכולים אנשי ספקית האינטרנט (תלוי במה בחר המשתמש להיעזר כדי לחסום את האתרים המסוימים ברשת) לחסום את האתר שאליו הוא גולש ולחסוך ממנו מראות שהוא אינו מוכן לצפות בהם.
זה די פשוט, בפועל: בעזרת התוכנה או הספקית המתאימה, אתרים מסוימים פשוט נחסמים לגלישה. לא משנה מה יעשה המשתמש, הוא פשוט לא יוכל להיכנס אל אותו אתר, שיישאר בלתי נגיש עבורו.
החסימה יכולה להתבצע, כאמור בצורה אוטומטית, על ידי בדיקה של סיומת האתר (לדוגמא, אתרים עם סיומת XXX - אתרי פורנו לרוב - יישארו בחוץ) או על ידי התכנים שבו - התכנים הטקסטואליים, התמונות, סרטי הוידאו וכדומה. את אותו דבר יכולים לעשות גם אנשי הספקית, אך אלו יכולים לחסום גם תכנים ממקורות לא צפויים, לאחר בחינה ספציפית.
